האומנם  עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד?

מהי תפיסת התקווה בשירה האייקוני של לאה גולדברג "האומנם" או "את תלכי בשדה"?

הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,

וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּהֵלֶךְ הַתָּם,

וּמַחֲשׂוֹף כַּף-רַגְלֵךְ יִלָּטֵף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת,

אוֹ שִׁלְפֵי-שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם….

 בשנים האחרונות, השיר תוייג ונלמד כשיר שואה, וגם יש הטוענים שהשיר נכתב בהשראת הביוגרפיה של רוזה קורצ'אק. אולם, גבע (2013) טוענת שהשיר "מתכתב עם הביוגרפיה האישית של רוז'קה קורצ'אק כפי שהוא מתכתב עם הביוגרפיה האישית של נשים צעירות אחרות שבתקופת השואה אחזו בנשק במסגרת חברותן בארגון מחתרת. במחשבה שנייה, אולי מוטב שלא ייחשב 'שיר שואה' אלא שיר עברי מכמיר לב בפני עצמו".

שמיר (2023) מוסיפה ששלונסקי ואלתרמן השתמשו בפולמוס שירי המלחמה במילים "אסור" ו"מותר", ותשובתה של לאה גולדברג היא שמותר ורצוי לשיר שירה אישית גם בעת מלחמה. שמיר מדגישה שאת הרעיון הזה ביטאה גולדברג במאמרה מספטמבר 1939, שפתח את פולמוס שירי המלחמה ב"אסכולת שלונסקי", במילים: "לא רק היתר הוא למשורר לכתוב בימי המלחמה שיר-אהבה, אלא הכרח […] חובה להזכיר לאדם, כי עדיין אדם הוא, כי קיימים בעולם אותם הערכים הפשוטים והנצחיים העושים את החיים ליקרים יותר".

מטרת השיעור המוצע כאן להציג  קריאה יותר "מכמירת לב" ופחות היסטורית ותרבותית. אציע  לבחון את ייצוגו הדו-משמעי של המושג תקווה. הואיל והתקווה מיוצגת בשיר כפנטזיה בלתי מושגת, היא גם עשויה להיות תקווה כוזבת, אכזבה נוספת ובלתי ניתנת למימוש עבור הדוברת ועבור הקוראים.ות. אף על פי כן, תמונות רומנטיות ודימיוניות מחזקות ומאפשרות להתגבר על חוסר אונים, על חולי וכאב או להירפא מאובדן, והאומנות מאפשרת לאחוז בתקווה וליצור עולם יפה ואידילי. זו חולשתה וזה כוחה של התקווה.

1.קריאה:

מה סיפורה של תיבת פנדורה?

על פי הסיודוס, הטיטאן אפימתאוס היה אחראי על מתן תכונה חיובית לכל חיה. אך כאשר הגיע הזמן לתת לאדם תכונה חיובית – לא נשאר דבר. פרומתאוס, אחיו, הרגיש שכיוון שהאדם עליון לכל החיות האחרות, עליו לקבל מתנה ייחודית. לכן, גנב פרומתאוס את האש מזאוס ומסר אותה לאדם.

זאוס התרגז ויצר את האישה כעונש לאדם. האלים קראו לה פנדורה (פאן-דורה), שפירושו מתנת כל האלים. היא קיבלה מהם את מתנותיהם: הפיסטוס עיצב אותה מחימר ונתן לה צורה, אפרודיטה נתנה לה יופי, ואפולו נתן לה כישרון מוזיקלי ואת היכולת לרפא. אחריהם נתן לה זאוס תיבה, אמר לה לא לפתוח אותה לעולם, ונתן לה את הסקרנות.

פרומתאוס הזהיר את אחיו אפימתאוס לא לקבל מתנות מהאלים, אך האחרון לא הקשיב לאחיו, וכשפנדורה הגיעה אליו, הוא התאהב בה והתחתן איתה. עד אז, המין האנושי חי בעולם מושלם ללא דאגות. אפימתאוס אמר לפנדורה לא לפתוח את התיבה לעולם. אולם, יום אחד, סקרנותה של פנדורה גברה עליה, והיא פתחה את התיבה. במעשה זה שחררה פנדורה את כל האסונות: העצב, העוני, החולי ועוד. הסגירה אף הזיקה, מכיוון שכלאה בתוך התיבה את התקווה שהייתה בה. העולם נשאר עגום וקר לתקופה ארוכה, עד שפנדורה פתחה את התיבה שנית ושחררה את התקווה לעולם.

2. שאלה לדיון:

האם התקווה היא אסון נוסף הטמון בתיבה או התקווה היא ברכה לעתיד טוב יותר? למה התקווה היתה טמונה בתיבה?

מצורפת תמונתו של גבריאל דנטה רוזטי, "פנדורה" (1879). שרשם על סדרת התמונות "Ultima manet spes, התקווה נותרה אחרונה.

3. תרגיל כתיבה:

ספרו לי כיצד חייכםן נראים כיום וכיצד הייתםן רוצים.ות שיראו…

4. קריאה:

קריאת  השיר "האומנם" – קריאה כפולה או קריאה והאזנה לאחד הביצועים.

5. דיון:

כיצד מיוצגת התקווה ב"האומנם".

התקווה מיוצגת כפנטזיה בלתי מושגת, ועל כן האכזבה ממנה היא בלתי נמנעת. הגודש בציורים לשוניים דימיוניים מעצים את אשליית התקווה הגוררת אופטימיות דימיונית. גרוביס (2022) מציג את המושג "תקווה כוזבת" המהווה סוג של אופטימיות עיוורת. מנגד, הוא מציע לפתח תקווה בוגרת הכפופה לעיקרון המציאות שמטרותיה יכולות להיות בנות השגה וניתן לפעול למענן באופן מעשי.

 דוגמאות:

ציורים לשוניים:

אוקסימרון: שִׁלְפֵי-שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם (דו משמעות)

דימוי: כהלך התם; כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן. (תמימות של תפיסת המציאות, הדחקה, ילדותיות)

אימאז'ים (תמונות) מוגזמים ודימיוניים:  מָטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת; רָאִית אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְאִי־הַשְּׁלוּלִית הַזָּהֹב

מילת שאלה:

מילת השאלה האומנם מחדדת את הדו- משמעות

סיום השיר:

וּבְיֹשֶׁר-לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים  – סיום פסימי?  נכנעת? כאחד הדשאים?

גולדברג מצהירה ש"מותר לאהוב", ומציגה תמונה של כמיהה גרנדיוזית, נשגבת, ואולי קצת אמורפית ורומנטית.

6.השוואה בעקבות הכתיבה האישית ודיון:

מהם ההבדלים בין "התקוות" שנכתבו בכיתה לבין התקוות המיוצגות בשיר. האם יש פער באופן הייצוג? האם תקוות מבטיחות אכזבות אינסופיות? מה תפקידה של התקווה או של האכזבה עבורנו? האם לפעמים תקווה מסוכנת עבורנו?

7. חקר – הרחבה:

תקווה היא לא מושג מופשט ורומנטי, אלא מושג קליני מדיד שיכול להשפיע לא רק על איכות החיים אלא גם על תוחלת החיים. תחושת תקווה מייצרת במוח דופמין, הורמון שקשור לריגושים, אופוריה, עוררות ומוטיביציה. למושג תקווה גם קיימים היבטים מעשיים: הגדרת מטרות, אפשרויות לפתרון בעיות והגברת מוטיבציה. באר וגיבסון (2013) מציעים בספרם בונים תרבות של תקווה לטעת תקווה בתלמידים כדי להתגבר על חוסר אונים נרכש. התחומים שבהם מכנים זרעים של תקווה: אופטימיות, שייכות, גאווה ותכלית (שטיינבוק 2015).

האם חקר המושג תקווה יכול לשפוך אור על העמדה של הדוברת? כאן אפשר לחזור למשאלות ולתקוות שהתלמידים הציגו.

8. הרחבה:

 טיקוצקי (2012), חוקר שירתה של לאה גולדברג הראה שהשיר מבוסס על חוויה קשה שקרתה למשוררת בילדותה. אברהם גולדברג, אביה של המשוררת, כלכלן ומומחה לביטוח, נעצר בגבול, בשובו אחרי מלחמת העולם הראשונה ממקום גלוּתוֹ שברוסיה לביתו שבליטא. הוא נעצר על-ידי משטרת הגבולות ונכלא בחשד שהוא קומוניסט המרגל לטובת ברית-המועצות. עשרה ימים ארוכים הועמד האב מִדי יום מול כיתת יורים שביימה את הוצאתו להורג, כדי לגרום לו להתוודות על "פשעיו נגד המולדת", וכששוחרר חִלחֲלו המשקעים שנותרו מן העינויים גם לחייהם של בני משפחתו, והותירו בנפשה של בִּתו היחידה חרדות והשקפת-עולם מרירה.

 האם השיר מתייחס לאירוע זה?

9. דיון:

 מה כוחו של מעשה היצירה?

האם באמצעות האומנות ניתן לפתוח צוהר לעולם טוב יותר ולאחוז בתקווה? האם השאיפה ליצור יופי באמצעות האומנות בעולם כאוטי ומלנכולי יכולה לגאול את האדם? מהי משמעות הכתיבה עבור המשוררת?

ההצעות השונות מנסות להרחיב את הפרשנות ההיסטורית והתרבותית של "האומנם" תוך התמקדות על המבט המורכב של ייצוג התקווה. השיר מציג תמונה של תקווה רומנטית, פנטזיה אמורפית של משאלת הלב לאהבה. לתקווה האינסופית חשיבות רבה אך גם בה טמונה סכנה, כמו בתיבת פנדורה. אולי במקום ענווה וכניעה, נדרשת עמדה אקטיבית, מעשית ויותר כואבת להפצעתה של התקווה.

לסיום, שיר זה  תמיד מעורר התפעמות, שלל תחושות חיוביות, ומעודד לדמיין עולם אחר שבו ניתן  לתקן את המעוות, למגר את ההתמכרות לייאוש, ובעיקר לכולנו מותר ואף חשוב לאהוב ולהיות נאהבים, ושוב, בהקשר הביוגרפי, גולדברג לא מצאה נחמה.

גבע, ש' (2013). אל תלכי בשדה. אל מדף ספרי ההיסטוריה. בלוג שרון גבע.

גרובייס, י' (2022).האם עדיף להיות מלאי תקווה או שיש דווקא יתרון פסיכולוגי לייאוש. הארץ. בקדמת המדע. נובמבר, עמוד 30.

טיקוצקי, ג' (2012). ספר שיריה של לאה גולדברג: על הפריחה כפלימפססט. דפים למחקר בספרות, 18, 60-34.

 שמיר, ז' (2023). ומותר ומותר לאהוב. מחקרים בספרות עברית, .