כלי חשיבה, כללי, כתיבה יצירתית, למידה מבוססת פרוייקטים, מיועד למטרות לימודיות, ספרות

דיאלוגים ברכבת/ כתיבת רכבות

בנסיעה שגרתית אחת, בדרכי מהבית אל האוניברסיטה, חיפשתי אחר קרון שקט ונוח כדי לקרוא. לאחר שמצאתי לי מקום ליד החלון, התכרבלתי במעיל החורף הישן שלי, ולרגע נדמה היה שאוכל לנצל את זמן הנסיעה היקר לעיון בספר: "טכנופולין" (פוסטמן) וביצירת המופת: "אנה קרנינה" (טולסטוי). תקווה זו לשלווה והשראה התפוגגה במהירות, עם התמזגות קולות הנוסעים סביבי , צלילי הטלפונים הניידים, ושקשוק קרונות הרכבת במפגש עם פסי המסילה.

פוסטמן טוען בספרו טכנופולין כי העיסוק האינטנסיבי של כולנו בטכנולוגיות חדשות כמו טלוויזיה ,מחשבים וטלפונים סלולריים מוביל לשינויים ערכיים חברתיים תרבותיים. ניתן לראות כי טכנולוגיות מתחדשות לאורך ההיסטוריה האנושית, כמו המצאת הדפוס, המכונות או הרכבת, שיפרו את הנגישות החברתית והשפיעו על עולם העבודה, החינוך והמשפחה. במאה התשע עשרה, טכנולוגיה חדשנית כמו רכבת הקיטור יצרה עולם חברתי חדש. תפיסת המרחק והזמן בין ערים ומדינות השתנתה והובילה לחיזוק הקשרים החברתיים, המסחריים והמשפחתיים. עולם חדש זה משתקף ברומן : "אנה קרנינה" מאת טולסטוי (1878), בתנועת הרכבות בין פטרסבורג למוסקבה ובעלילת האהבה האסורה בין אנה קרנינה לוורונסקי.

עלילה זו עוסקת באהבה, נישואין ומשפחה, והיא מתחילה ומסתיימת במוות על פסי הרכבת בתחנת מוסקבה. עובדה זו מבהירה את עמדתו של טולסטוי ביחס להשפעה ההרסנית של הרכבת על חיי המשפחה. אנה קרנינה היא אישה נשואה מחוגי הצמרת של החברה הפטרסבורגית. סיפור האהבה שלה ושל וורונסקי מתפתח ברכבת. היא נפגשת אתו לראשונה בתחנת מוסקבה. בנסיעה חזרה לפטרסבורג היא לא מצליחה לברוח ממנו. הקשרים הרומנטיים ביניהם פוגמים בקשריה המשפחתיים והחברתיים. החיים המשותפים הבעייתיים שלה עם וורונסקי באחוזתו הכפרית מובילים אותה בסיום להתאבדות מתחת לגלגלי הרכבת. אנה אינה מסוגלת למצוא דרך לחיות את חיה המורכבים עם בעלה, בנה, מאהבה וילדתם המשותפת. אש התשוקה מובילה אותה אל אבדנה. בהקשר זה מוצגת הרכבת ככלי תחבורה מסוכן לסדר החברתי והדתי. כלי זה מתקשר על פי תפיסתו של טולסטוי לתאוות הבשרים ולפגיעה במשפחה. אנה קרנינה נענשת על ידי האל על מעשי הניאוף ולכן אינה מוצאת עוד טעם בחייה (מוטו הרומן: "לי נקם ושלם" מבוסס על ספר דברים ל"ב פסוק 35).

הקשר בין אנה לוורונסקי מתואר ברומן בהרחבה באמצעות דיאלוגים, תחושות ומחשבות. אחת מהשיחות המעניינות ביצירה זו מתרחשת ברכבת ממוסקבה לפטרסבורג. וורונסקי מנסה לשכנע את אנה לממש את אהבתם. הוא מצהיר על רצונו להיות קרוב אליה. יחד עם זאת, מיד אחר כך, הוא מהרהר על החיים הפטרסבורגים השאננים שמצפים לו מבלי לקחת בחשבון שחייה החברתיים של אנה יפגעו מאהבה זו. אנה מצידה מנסה לעצור אותו אך נסחפת לאהבה אסורה שעשויה לפגוע בה כאם וכאשה נשואה.

                              כתיבת רכבות- להקשיב, לדמיין ולכתוב

ובחזרה למאה העשרים ואחת. נסיעה ארוכה ברכבת עמוסת טלפונים סלולריים, צלילים וקולות הותירה אותי חסרת אונים ביחס לסיום המטלות הלימודיות שהיה עלי לבצע. קולות האהבות האכזבות הכישלונות וההצלחות מסביבי לא הרפו. קווי העלילות החדשים עוררו שאלות מטרידות לגבי זהות הנמענים מן הצד השני של הטלפונים הסלולריים. וכך מבלי משים, מצאתי את עצמי מאזינה לשיחות, תרה אחר משמעות הקונפליקטים הנסתרים, משלימה פערי מידע ביחס לדמויות, ויוצרת במחברתי דיאלוג חדש פרי דמיוני.

                              "כתיבת רכבות" בשלושה שלבים 

שלב ראשון להקשיב ולאתר דיאלוג מעניין בין נוסעים או בין נוסע/ת לנמען טלפוני. לתמלל בכתב את מה שניתן להבין מהשיחה.
שלב שני לדמיין את פערי המידע החסרים בדיאלוג, לשקר לגבי זהות הדמויות, לתאר אותן, להתייחס גם לטון ולקצב הדיבור, לאוצר המילים, להבעות הפנים, לתנועות הגוף, לקול הפנימי, למצב הנפשי ,לאירועים קודמים, לסוגי מערכות יחסים בין דמויות. חשוב להבדיל בין המשוחחים ולהעצים את הקונפליקט הגלוי והמשתמע ביניהם (רצונות סותרים, מכשולים).
שלב שלישי לכתוב- למקם את הדיאלוג סביב סוד משמעותי של אחד המשתתפים ביחס לבן שיחו. הסוד המוסתר או החשוף עשוי לערער את עולמו או עולמם של גיבורי הדיאלוג ולהוביל אותם לקונפליקטים נוספים ולפעולה בהמשך.

   לעיון נוסף

טולסטוי, ל"נ (1999). אנה קרנינה, תרגמה מרוסית: נילי מירסקי, עם עובד.

מיכאל סמי ויהודית הנדל (2014). "אנה קרנינה", אסכולה.

פוסטמן, ניל (2003). טכנופוליןכניעתה של התרבות לטכנולוגיה, הקיבוץ המאוחד.

פלג, מיכל (2017). החתרנים: מסע בספרות ובמאה העשרים, הוצאת כתר.

תורלבי, אנתוני, (1992). אנה קרנינה- סדרה לביקורת ספרותית, אור עם.

 

4 תגובות על ״דיאלוגים ברכבת/ כתיבת רכבות״

  1. חגית יקרה, תודה על פוסט יצירתי ויפה כל כך! השלבים בציתות ברכבת מזכירים לי שני יוצרים שמאוד אהבו להתבונן האחד, תוך נסיעה באוטובוס באחרים, יוסל בירשטיין, והשני, עמוס עוז, שדרך התבוננות בנעליים היה טווה את הדמות שלפניו.

    אהבתי

  2. חגית, פוסטים יפים ומעניינים מאוד, ואהבת הספרות בולטת בהם. את הופכת את הנסיעה ברכבת להזדמנות לכתוב, וזה מקסים בעיניי. אוהבת את ניחוח הממוארים בכתיבה שלך מצד אחד ואת אזכור הספרים מצד שני. כל הכבוד. בעברי, הדרכתי מורים בספרות וכיום אני נותנת הרצאות על ספרים חדשים בחוגי הקריאה שלי. בהצלחה, לאה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s