העולם מצחיק: קומדיה של מסכות

(כתבה: חגית הורוביץ)    העולם מצחיק- אז צוחקים! הצחוק מגלגל מאתנו את הרצינות באמצעות כיווצי הסרעפת ושרירי הפנים בשחרור קולני מדבק וחסר מעצורים של אוויר  מהריאות אל הפנים הדומעות משמחה. הצחוק טוב לבריאות, עוזר לנו להתמודד עם לחץ ומצבים קשים ובעיקר מאפשר לנו ליהנות "מטיפשותם" של אחרים. כבר במאה החמישית לפנה"ס השתמשו היוונים במסכות קבועות בהצגת קומדיות. בהשראתם פיתחו האיטלקים במאה ה-15 את מסורת האלתורים והמסכות של הקומדיה דל'ארטה (של אומנות). מסורות אלו הובילו במאה ה-17 בצרפת את מולייר ליצירת  הקומדיה הקלאסית "הקמצן". ( וקומדיות נוספות כמו "החולה המדומה")

הקומדיה מלגלגת על אנשים נחותים מאתנו. היא מטפחת את רגש העליונות של הצופים, וחומר הגלם שלה מתבסס על המידות הרעות והעיוותים המכאיבים וההרסניים של החברה. (אריסטו- "פואטיקה"). מקור המגוחך באופיו של אדם נמצא בכל דבר שהוא מכאני, או נוקשה, המעקב את זרימת החיים בתגובות שגרה בלתי הולמות, שלטון, שגעון לדבר אחד וחולשה משעבדת. (אנרי ברגסון).הצחוק של הצופים בקומדיה נובע מתוך אי ההתאמה וניגוד בין האובייקט הנצפה לאידאה שלו.(ארתור שופנהאואר)

הקומדיה דל'ארטה מתבססת על אלתור תוך כדי שימוש במסכות קבועות לטיפוסים קבועים  דמויות הנאהבים ( פלורינדו ואיזבלה) , הנבל (העשיר והקמצן: פנטלונה, המאהב המזדקן והפטפטן: אל דוטורה) בעל הסמכות שמנע את אושרם (הוצג בצורה מוגזמת) ודמות הליצן או המשרת (ארלקינו/ קולומבינה) שהניעה את העלילה קדימה אל הסיום הטוב תוך כדי הקלעות למצבים מגוחכים. מולייר בתאטרון הנודד שהקים העלה את "הקמצן" שעלילתו מתרכזת סביב כסף וקמצנות. דמותו מעוררת הגיחוך של הרפגון הזקן הקמצן (הנבל) חוצצת בין בתו הצעירה אליז לולר המשרת המבקש לשאתה לאישה, וגם בין בנו קליאנט למרין אהובתו. העלילה מסתבכת בסיוע דמויות נוספות כמו המשרת לפלש עד לסיום בו שני הזוגות הצעירים והאוהבים מתחתנים ושמחים.

הקמצן – מולייר: שלוש הצעות לפעילות בכיתה ( בקבוצות לאחר צפייה בקומדיה )

• האפקט הקומי: כל קבוצה תאתר ותתעד בעזרת דף ההעשרה את האפקטים הקומיים והדמויות הסטראוטיפיות המופיעים באחת המערכות. (למה זה מצחיק?)
• כל קבוצה תציג את מערכה אחת לפני קהל ההורים או תלמידי בית הספר. (שימוש במסכות)
• אפשרות נוספת: כתיבת מחזה חדש תוך כדי אלתור ועל פי כללי הקומדיה דל'ארטה.

אפקטים קומיים: מהפשוטים אל המורכבים ( תומפסון) – דף העשרה לתלמידים

1. ניבולי פה וזימה (פארסה)- פונים למכנה המשותף הנמוך של הקהל, יוצרים צחוק מדבק של הלם בקהל ותורמים לאווירה משועשעת.
2. קומדיה של פעולות ומצבים גופניים- סטיות גופניות נפילה על העכוז, מלחמות עם עוגות קרם, מכות, חכמות של מוקיונים. קומדיה של מצבי גוף מדברת אל לבם של כל האנשים ובעיקר אל ילדים שאינם מוטרדים מהזדהות עם הקרבן
3. .אפקטים שמקורם בסיפור המעשה אי הבנות, תקלות, מטרות מתנגשות, זהויות מתחלפות. כדי ליהנות מכל אלו צריך לדעת לעקוב אחרי השתלשלותם. ערכם עולה כשהם משולבים באפקטים יותר ממשיים מבחינה  אנושית.   
4. השלב המילולי- שנינה: לשון נופל על לשון, בדיחות, ביטויים קולעים, שילוב מטפורות מסולפות במכוון, היפוכים. כשכל אלו משולבים עם עלילה מתוחכמת ואז השנינה תהיה מוצלחת ביותר.
5. .חוסר עקיבות בדמויות – ניגודים כמו אימה לתאווה אהבה וקמצנות. 
6. קומדיה של אידאות–  בנוסף ליסוד בלתי צפוי מכילה גם התבוננות פילוסופית בחברה האנושית. (מולייר בקומדיות שלו משלב פארסה עם טיפול אוניברסלי ברעיונות)

לקריאה נוספת:

מנור, אהוד (2009). הקמצן, הקיבוץ המאוחד.

אוריין דן,(1988). דרמה ותאטרון, אור עם.

אריסטו(2011). פואטיקה, בתרגום שרה הלפרין, הקיבוץ המאוחד.

בנימיני, יפה(2010). שורשים וכנפיים- מדריך למורה, כינרת, עמודים 126-117.

ברגסון, אנרי(2019). הצחוק – מסה על משמעות הממד הקומי, תרגמה תרזה טיר-אפלרויט,  כרמל.

רובינשטיין, בלהה(1982).הדמות הקומית בתאטרון: לתלמיד, מעלות.

רובינשטיין, בלהה(1982)."הדמות הקומית בתאטרון", נושאים בספרות ללומדי חמש יחידות לימוד, שולמית ינון, נאוה שולומוביץ ופנינה שירב, מעלות, עמודים 206-159.

תומפסון (1975).אנטומיה של הדרמה, תרגם ש. בן מיכאל, מאגנס, עמודים 170-143.