אתגר קרת מספר סיפור נפלא, "מה יש לנו בכיסים". סיפור הטומן בחובו אופטימיות ושמחת חיים, ויחד עם זאת, מאפשר להרחיב את השיח האישי והרגשי.
מה יש לנו בכיסים? שאלה סימבולית וממשית.
בכיתה:
- ארגון "מעגל הקשבה" בכיתה:
שינוי מרחב הלמידה בכיתת הלימוד או בספריה יוצר חווית למידה שונה וגיוון בדרכי ההוראה. יחד עם זאת, מעגל ההקשבה יאפשר התנסות חברתית ורגשית המעודדת ישומן של מיומנויות מהלכה למעשה, כגון: הקשבה, אמפטיה, הזדהות ועוד.
- הקראת הסיפור:
מצית, סוכרייה נגד שיעול, בול דואר, סיגריה בודדת, קצת עקומה, קיסם, ממחטת בד, עט, שני מטבעות של חמישה שקלים. זה רק חלק קטן ממה שיש לי בכיסים. אז מה הפלא שהם כל כך תפוחים? הרבה אנשים כבר העירו לי על זה. אמרו לי, "בו'ינה, מה יש לך בכיסים?" לרוב אני לא עונה, רק מחייך, לפעמים אפילו צוחק צחוק קצר כזה, מסומן. כאילו סיפרו לי בדיחה. אם היו מתעקשים ושואלים שוב בטח הייתי מראה להם את כל מה שיש לי שם, אולי אפילו מסביר להם למה אני חייב את כל הדברים האלה איתי, עלי, תמיד. אבל הם לא. בו'ינה, חיוך/צחוק קצר, שתיקה מעיקה של רגע, ואנחנו כבר בנושא הבא.
האמת שכל מה שיש לי בכיסים נמצא שם מתוך מחשבה והכנה. הכל שם כדי שאוכל להיות בעמדת יתרון ברגע האמת. בעצם זה לא מדויק. הכל שם כדי שלא אהיה בעמדת חיסרון ברגע האמת. כי איזה יתרון קיסם עץ או בול דואר כבר יכולים להעניק? אבל אם למשל בחורה יפה- יודעים מה, אפילו לא יפה, סתם מקסימה, בחורה רגילה למראה אבל עם חיוך כובש שעוצר את נשימתכם- תבקש מכם בול דואר, אפילו לא תבקש, סתם תעמוד שם ברחוב, בערב גשום, עם מעטפה חסרת בול ביד, ליד תיבת דואר אדומה, ותשאל אם אתם יודעים במקרה איפה יש סניף דואר פתוח בשעה כזאת, ואחרי זה תשתעל שיעול קטן, שיעול שמקורו בקור, אבל גם בייאוש, כי גם היא תדע, עמוק בלבה, שאין שום סניף דואר פתוח בסביבה, בטח לא בשעה כזאת, וברגע הזה, רגע האמת, היא לא תגיד "בו'ינה" ולא תשאל מה יש לכם בכיסים, רק תהיה אסירת תודה על הבול, אולי אפילו לא אסירת תודה, סתם תחייך את החיוך הכובש שלה, חיוך כובש תמורת בול דואר- הייתי מוכן לחתום על עסקה כזאת בכל רגע נתון בחיי, גם אם מחירי הבולים יאמירו ומחירי החיוכים יצנחו.
המשך הסיפור http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=525915&blogcode=11981933
- סבב כיתתי – מעגל הקשבה:
לאפשר לתלמידים לבחור בין שני סוגי השאלות. הם יכולים ל"הוציא" מהכיס או מהתיק חפץ ממשי ולהציג את חשיבותו עבורו. אפשרות נוספת להמציא או לדמיין חפצים שיכולים להימצא בכיסים.
יש להקפיד על דובר אחד בכל סבב ועל הקשבה. התייחסויות ותגובות חייבות להתנהל באופן מסודר ורצוי עם "חפץ הכיתתי".
- צפייה משותפת בסרטון המקסים של הסיפור:
תיהנו!
קרת, אתגר (1992). צינורות. תל אביב: עם עובד.
טל שלם, ח. (2017). שהסיפור יתפוס אותי. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3580
ספרות בראש 