אבנר הולצמן בספרו ספרות ואמנות פלסטית (1997) בוחן את המפגש המרתק בין הספרות לאמנות פלסטית. השירה והציור דומים זה לזה בהיותם אמנויות מחקות היוצרות דימויים של המציאות הממשית. השירה והציור מתארים "רגע אחד שהוקפא בשטף הזמן": זיכרון, תחושה, תובנה או הרהור הגותי.
על כן, השיח הפואטי המתמקד בפיענוח ציורים לשוניים משמש מפתח עיקרי לפרשנות שירית. דוגמאות לציורים לשוניים: סמל, תמונה, האנשה, דימוי, מטאפורה, אוקסימרון ועוד. הציור הלשוני פונה לדמיונו של הנמען, הקורא. השיח הפרשני והיצירתי מרחיב את היחסים בין הייצוג לבין התמונה הדימיונית המצטיירת. בשיעור ספרות השאיפה לצמצם את הקשר בין הסימן למסומן, בין הייצוג לתמונה "הורג את השיר" ומצליח, להפכו לדקלום סתמי של המורה.
על מנת להיחלץ ממכשול פדגוגי זה בהוראת ספרות, בראש וראשונה, המורה מאפשר לתלמידים לבטא את מחשבותיהם באופן חופשי וליצור שיח פורה ודימיוני של הייצוגים הפואטיים.
בנוסף, לתכנן שיעור ציור בשיעור ספרות:
- המורה יבקש מהתלמידים להביא צבעים.
- המורה יביא דפים צבעוניים ומגוונים.
- לאחר הקראת השיר, כל תלמיד יבחר ציור לשוני: תמונה, אימאז', מטאפורה, דימוי ועוד.
- לאחר חלוקת הצבעים והדפים, התלמידים יציירו את הציורים הלשוניים שבחרו. הציורים יכולים להיות פיגורטיביים או מופשטים.
- הדיון הפרשני יתנהל בה בעת באמצעות הציורים של התלמידים ו על פי רצף השיר.
- כאן, חשוב לבחון את הקשר בין הייצוג האמנותי לבין החיקוי, האובייקט המימטי. זאת הזדמנות להשוות בין ציור לאמנות ובין סימן למסומן ולבחון את גבולות הפרשנות.
בתום הדיון, ניתן להציג את תמונתו של רנואר "נערה לאחר הרחצה" או את ציורו של בוטיצ'לי "הולדת ונוס".
שיעור ציור בשיעור ספרות ימחיש את הפוטנציאל שיש לשירה לצייר במילים תמונות קונקרטיות, זיכרונות ורגשות.
הולצמן, אבנר (1997). ספרות ואמנות פלסטית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
ספרות בראש 