(כתבה: חגית הורוביץ) לשיר שיר חוזר בתנועה מעגלית כדי להתמודד עם הכאב, לצפות לעולם טוב יותר ולהבין כי הבלתי מושג הוא חלק ממשמעות החיים, לנוע מתוך הכאב בתנועת פיתול ארוכה לקטיף מוצלח של ניצוצות של אושר. לתרגם את הסבל והיגון האנושי לקונפליקט של אדם עם עצמו ו/או עם סביבתו, להסתבך, לנוע למרות הפחדים, ולקוות לסיום מואר.
"שיר כאב עובר ושב,
איזה מזל אני שר עכשיו,
שיר כאב כל פעם חוזר,
אז אני שר עכשיו אולי זה עוזר"
(מאיר אריאל)
היצירה הספרותית בניסיונה לתהות ולהבין את משמעותו של הכאב, מתמודדת עם הקונפליקט שהוא יוצר באמצעות תנועת הגיבורים והעלילה. תנועה זו ביצירות הבדיוניות מחקה את ממדי תנועת הגוף: מעלה-מטה, קדימה-אחורה, שמאל-ימין (הצידה) ותנועה סיבובית מעגלית עם ובניגוד לכיוון השעון.
בהתאם לכך מעניין לבחון את התנועה המלווה את הכאב והקונפליקט ביצירות שונות. בעוד שברומן "יש ילדים זיגזג" (דוד גרוסמן) הכאב נקשר לתנועת הזיגזג באישיותו ובחייו של נונו. ברומן"חצוצרה בוואדי" (סמי מיכאל) כאבה של הודה שזור בתנועה מתחתית וואדי ניסנאס לעיר הלבנה שבמורדות הכרמל.
יפעת גדות, מתוך: מרחק בטוח מהחוף, 2018
דוגמה יפה למיזוג של תנועות הנובעות מתוך כאב ניתן למצוא בשירה של יפעת גדות "שנה חדשה". בשיר זה פונה הדוברת לנמענים ומבקשת מהם להאט את תנועת הזמן בתקופה שבין ראש השנה לימי התשובה. היא מציעה להם לשלב בתנועת התקדמות הזמן גם תנועה שקטה ואיטית כלפי מעלה. הנחת הראש "על ענני השקט" בעצימת עיניים והקשבה מלאה, תעצור את התקדמות הזמן ותאפשר לנמענים תנועה חדשה של התמזגות מטפורית בין שמחה לעצב לקראת שנה חדשה של אהבה ותקווה.
ספרות בראש 